<h1>פירוש רבינו חננאל מכת"י על גיטין</h1>
<h2>דף לא.</h2>
מתני' ר' יהודה או' בשלשה פרקים בודקין את היין כו' פיר' כיון ששנינו המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה כו' שנה ר' יהודה צריך לבדוק אותן הפירות שהניח אם חביות של יין באלו שלשה פרקים ואם לא החמיץ מפריש עליהם כדגרסינן בפרק המוכר פירות לחבירו ולא צמחו [ב"ב צ"ו ע"א] דתניא הבודק את החביות להיות מפריש עליה תרומה והולך ואחר כך נמצאת חומץ כל שלשה ימים ודאי חומץ מיכן ואילך ספק לפי שאלו שלשה פרקים עשוי היין להע[שות] חמץ.
<h2>דף לא:</h2>
במסכת מקוות פרק שני מקוה [ש]נמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו בו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות. ופרקי' מהו דתימא האי למפרע ששנינו מעת לעת הוא קאמשלן דלא.
תנא בקדים של מוצאי החג של תקופה. תניא בתוספתא [פ"ג ה"ד] הלך ומצא שהרקיבו הפירות ושהחמיץ היין ושהחלידו המעות הרי זה חושש לתבואה כדי ש[תר]ק[ב] וליין כדי (שתחמיץ) [שיחמיץ] ולמעות כדי שהחלידו. תניא אמ' ר' יהודה בשלשה פרקים מוכרין התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרס הפסח [בשלשה פרקים מוכרין את היין בפרס הפסח ובפרס עצרת] ובפרס החג והשמן מעצרת ואילך למאי היל' לשותפין פיר' יכולת לעכב השותפים האחד על חבירו עד הפרקין הללו יותר מיכן לאו. מיכן ואילך מאי, ואסיקנה כל יומא פירקיה. פיר' פלגאה על כל דבר מפליג וחולק, שדיא נשיב רוח הקדים מנשבת.
<h2>דף לב.</h2>
שופינא במרא רפיא יד של גרזן מתיבש ומתלחלח. סיכתא בדפנא רפיא יתד הנעוצה בכותל מתלחלחת. קניא בכופתא רפיא.
השולח גט לאשתו והגיע לשליח כו' ואסיקנה השליחות האחרונה מבטלת הראשונה אם משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו ואף על גב דהוה מהדר מעיקרא לבטוליה כיון שהגיע גט לידה קודם שיבטלנו לא חיישינן.
<h2>דף לב:</h2>
אמ' אביי בטיל הוא שתי לשונות משמע משמע דבטיל מקודם ומשמע ליבטיל (קודם) [מכאן] ולהבא. ולעולם דייק לישנא דמהני בה גבי גט אמ' בטל הוא אי אפשי בו קודם שיגיע גט לידה דבריו קיימין דאמרי' ליבטל קאמ' מעתה שעד עכשיו הייתי רוצה ועכשיו איני רוצה אבל גבי מתנה אם אמ' אפילו בשעה שבאת מתנה לידו בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין דאמרי' בטלה מעיקרא משמע, כלומ' אני לא נתרציתי מקודם לכן, לפיכך מעיקרא בטלה היא. אמ' אביי נקיטינן שליח המתנה כשליח הגט למאי נפקה מינה להולך לא כזכי שאם רצה לחזור בשניהן חוזר. וקיימא לן דהא דאמ' אביי הולך לאו כזכה בגט ובמתנה בלבד אבל בהלואה ו[בפ]יקדון הולך כזכה היא, ומפורש בסוף פרק ראשון [י"ד ע"א]. וגרסינן בפרק השוחט אחד בעוף [חולין ל"ט ע"ב] דתניא הכותב נכסיו לאחרים והיו בהם עבדים ואמ' הלה אי אפשי בהן אם היה רבן שיני כהן אוכלין בתרומה רבן שמע' בן גמליאל אומ' כיון שאמ' הלה אי אפשי בהן זכו בהן היורשין ואוקימנה [במ]זכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צוח, תנא קמא סבר מדשתק קנינהו מההיא שעתא והשתא מיהדר באעי למיהדר וכי האי גונא לא הוי חזרה, רבן שמע' בן גמלי' סבר יוכיח סופו על תחלתו מדהשתא צווח מעיקרא נמי לא נתרצה הולכך לא קאני מידי ואסיק' התם והילכתא לענין דינא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים אבל לענין עבודה זרה כרבן שמע' בן גמלי' עברינן משום חומרא דעבודה זרה ואמרי' יוכיח סופו על תחילתו. בטל הוא עלתה בתיקו כגון אלו הדברים ביש נוחלין [ב"ב קל"ח ע"א] ופירשנוה שם וישנה עוד בכריתות פרק המביא אשם תלוי [כ"ד ע"א] חילוף מה שהוא בכאן דנסיב לה תלמודה התם בעניין מתנה אמ' אי אפשי בה דבריו קיימין בטילה היא פסולה היא לא אמ' כלום וצריכי עיונא לפרוקי פרקינ' דלא תקשי דידיה לדידיה.
תנא גט זה לא יועיל לא יתיר לא יעזיב לא ישלח לא יגרש יהא חרש יהא כחרש דבריו קיימין אבל אם אמ' אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב אינו משלח אינו מגרש חרש הוא כחרש הוא לא אמ' כלום... אמרינן מאי שנא מהרי הוא הקדש.
איבעיא להו הא דתנן גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל חוזר ומגרש בזה הגט או לא רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו והילכתא כרב נחמן וגרסינן בתחלת האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלנית [קדושין נ"ט ע"א] האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני כו' לא בא אחר וקידשה וחזרה בו מהו ר' יוחנן אמ' חוזרת והיל' כר' יוחנן שחוזרת אתי דבור מבטל דיבור ואם רוצה לקדשה נותן לה קידושין אחרים והכא אמ' רב נחמן חוזר ומגרש באותו הגט שבטלו בעצמו דמשמע לא אתי דבור שאמ' בטל הוא זה הגט ומבטל הגט עצמו מדחוזר ומגרש בו קשיא היל' אהילכת' ופרקי' נהי דבטליה מתורת שליח מתורת הגט לא בטליה.
מתני' בראשונה היה עושה בית דין ומבטלו כו' איתמר בפני כמה מבטלו רב נחמן אמ' בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה אמ' רב נחמן מנא אמינה לה שאפילו שנים קרי להו בית דין דתנן פרק האחרון בשביעית [פ"י מ"ד] מוסר אני לכם פל' ופל' הדיינים שבמקום פל' ותוב אמ' רב נחמן מנא אמינא לה דקתני סיפא והדיינים חותמים למטה או העדים דיינים דומיא דעדים מה עדים שנים אף דיינים שנים ורב ששת פריק לא הא כדאיתה והא קאמשלן לא שנא כתיב בלשון [דיינים] וחתימו דייני ולא שנא כתיב בלשון עדים וחתימו עדים. והדיינים חותמין למטה או העדים פירושו אם אין הדיינים [חותמים] בפרוזבול כותבין עדים בפנינו אנו העדים מסר פל' לפל' ופל' הדיינים כך וכך וחותמין העדים וכשר והדיינים חותמין למטה או העדים פיר' אם חותמין הדיינים בפרוזבל מתקיים הפרוזבול על חתימת דיינים בלבד אלא אפילו [אמרי] עדים כי בפנינו מסר פל' לפל' ופל' הדיינים שכל חוב שיש לו אצל פל' כל זמן שארצה אגבנו כשר ותנא גט מקושר הדיינים חותמין מבפנים והעדים מבחוץ אמרו לו כול'.
<h2>דף לג.</h2>
פיס' התקין רבן גמליאל שלא יהו עושים כן מפני תיקון העולם ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרין סבר לה כרב נחמן דאמ' בפני שנים דלית להו קלא וזמנין דלא ידעא דבטליה לגיטא ואזלא ומינסבא ונמצאו בניה ממזרין ריש לקיש אמ' מפני תקנת עגונות סבר לה כרב ששת כו'. תנו רבנן ביטלו מבוטל דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל אומ' אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו שאם כן מה כח בית דין יפה. וקימא לן דאם עשה בית דין וביטלו מבוטל. ומתמהינן מי איכא דמדאוריתא בטיל גיטא ומשום מה כח בית דין יפה שרינן אשת איש לעלמא, אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכל דמבטל גיטא כי האי גונא אפקעינהו מעיקרא לקידושיה ואפילו קידש בביאה שויה רב' לאותה בעילת זנות ולא הויא קידוש' ולא קנאה.
תנו רב' אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל אומ' אינו יכול [לבטל] אלא זה בפני זה במאי פליגי ר' סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ואי כתבי הני דלא בטליה קמיהן ויהבי ליה גיטא מעליא הוא ורבן שמע' בן גמ' סבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה חישינן דילמ' אתו הני דלא ידעי וכתבי ויהבי לה לפיכך לא מבטל אלא קמי כולהו.
<h2>דף לג:</h2>
איבעיא להו אמ' לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי מהו לרבן שמ' בן גמ' יכול לבטל זה שלא בפני זה או לא כו' תא שמע אמ' לשנים תנו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי ר' רבן שמע' בן גמ' אומ' אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה, והא שנים דכי כולכם דמו שאם יבטל בפני האחד השני [לא יבא] לכתוב מפני שהוא עד אחד ופליג רבן שמע' בן גמ'. אמ' רב אשי בעדי כתיבה הכי נמי דלא שנא כי פליגי בעידי הלכה ודיקינן מסיפה דקתני אם אמ' לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו שמע מינה דאם אמ' לזה שלא בפני זה הולך גט זה לאשתי וכן לשני שלא בפני הראשון אם היה תחלתו כי האי גונא יכול לבטלם זה שלא בפני זה. ודחינן דילמ' בעידי כתיבה וכר' יהושע בן קרחה דאמ' אפילו אם נמסרה להם העדות זה שלא בפני זה עדותם כשירה כו' פשוטה היא. ואסיקנה אמ' רבא אמ' רב נחמן הילכתא כר' בשתיהם חדא ביטלו מבוטל וחדא יכול לבטל זה שלא בפני זה ולא אמרינן מה כח בית דין יפה. והני מילי באיסורא אבל בממונא כגון בית דין שהעמידו אפטרופא ליתומים ובררו להם חלק יפה והגדילו אין יכולין למחות דאמרינן מה כח בית דין יפה וכן כיוצא בו.
<h2>דף לד.</h2>
גידול בר רעילאי שדר גיטא לדביתהו אזל שליח אשכחה דהו' [יתבא] בטולא אמ' לה הא גיטך אמרה ליה זיל השתא מיהא כי אתא שליח אמ' ליה לבעל פתח בעל ואמ' ברוך הטוב והמטיב אביי אמ' ברוך הטוב ולא בטל הגט דגלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא עד שיאמר בפירוש בטל הוא זה הגט. והילכתא בהא כאביי וכי האיי גונא לא בטיל גיטא ולא תימא אי הדר שליח ויהיב לה ההוא גיטא לא מיגרשא [עד שיצוה] לו הבעל אלא לעולם לא מיבטל גיטא עד שיאמר הגט [הזה] בטל הוא רבא אמ' גלויי דעתא בגטא מילתא היא וכיון שגלה דעתו שרוצה לבטלו וכי אין רצונו להתקיים אף על פי שלא פירש ואמ' בטיל הוא כמו שפירש דמי ובטל הגט ושמע רבא להאי סברא ממעשה דהוי קמי רב ששת דאשקליה לההוא גברא גט בעל כורחיה ואמ' לסהדי אמ' לכו רב ששת ליבטיל גיטא והנה לא פירש בטלתי הגט אלא הרגשנו מאמירתו כי כך אמ' רב ששת שרצונו להבטל ואצרכיה רב ששת גט אחר ודחה אביי להאי [סיעתא] דרבא. ואף על גב דדחה רבא להא דאמ' אביי מנא אמינא לה מדאשקלוה אחרינא בעל כרחיה ואמ' רב יהודה לשהדי אותיבו קירא באוניכו דלא תציתו מאי דאמ' וכתובו והבו לה ואף על גב דחזו ליה דרהיט בתריהו וידעי דדעתיה לבטוליה לגיטא כיון דלא שמע מפומיה ביטלתיו גלוי דעתא לא מילתא היא וכן ההוא דאמ' אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא אתא ופסקיה מברא ואמ' חזו דאתאי ואמ' שמואל לאו שמיה מיתיא ואף על גב דדחי רבא ואמ' התם אטו לבטולי גיטא בעי לקיומי תנאיה בעי ואנן שהדי ולא איקיים תנאה הילכתא כאביי דגלויי דעתא לאו מילתא היא.
ההוא דאמ' אי לא נסיבנא עד ל' יומין ליהוי גיטא כי מטא ל' יומין אמ' להו טרחנא כלומ' עתה מגיע אני אמרי [למאי ניחוש] או משום אונס דאיכא למימר כיון דטריח אונס הוא אין אונס בגיטין אי משום גלוי דעתא בגיטא שכיון שאמ' טריחנא עכשיו גילה דעתו שאינו רוצה לגרשה הא אמ' אביי גלוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא וכן ההוא דאמ' להו אי לא נסיבנא לריש ירחא דאדר ליהוי גיטא כי מטא ריש ירחא דאדר אמ' להו אנא לריש ירחא דניסן אמרי. ואסיקנה כי קמייתא אי משום גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא אי משום אונס דחישינן דילמ' אונס הוה אין אונס בגיטין וסוגיא דשמעתא ומעשים מוכיחים שאין אונס בגיטין וכיון שנתן גט על תנאי כך וכך ונאנס ולא יכול לקיים התנאי וטוען אנוס הייתי ובטל הגט אין בדבריו ממש אלא אף על פי שנאנס כיון שלא נתקיים התנאי הגט גט וגירושיו גירושין גמורין ואף על פי שיש מי שאומר יש אונס בגיטין [רא]יותיו דחויות הן ועיקר הדבר כאשר ביררנוה. וסלקא שמעתא והילכתא כנחמן דאמ' בפני שנים מבטל הגט והיל' כנחמן דאמ' שמועה דידיה יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן בית דין מעמידין להם אפטרופא ובוררין להם חלק יפה ואם הגדילו אין יכולין למחות אם כן מה כח בית דין יפה אבל בהא דאמ' רב נחמן חוזר ומגרש בו בפירוש נאמר בה והיל' כרב נחמן וכר' יוחנן כדפרשינן ליה לעילא. ויש מי שאומ' הילכתא כנחמן בהא דאמ' רב נחמן היל' כר' בשתיהם ובהא לא צריך למימר הילכ' אהילכ' דאם כן (ליבעי) כל מאן דאמ' הילכתא כפל' צריכי במסקנא למיפסק היל' כפל' דאמ' היל' כפלו' ולאו הכי דרך התלמוד. והיל' כנחמני הוא אביי דאמ' גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא עד שיפרש ויאמר לעדים בטלתיו לההוא גט.
ירושל' עשה שליח להוליך לה הגט צריך ליתנו [לו בפני] שנים ואין השליח עולה משום שנים. [עש]ה שליח ליתן את הגט צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים. הלך השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משו' שנים.
<h2>דף לד:</h2>
מתני' בראשונה היה משנה שמו ושמה כו' בני אדם הבאים ממקום למקום שמו יוסף וקורין אותו יוחנן או יוחנן וקורין אותו יוסף איך יגרש אשתו התקין רבן גמלי' שיהא כותב איש פל' וכל שם שיש לו וכן אשה פל' וכל שם שיש לה אמ' רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי תניא כותיה דרב אשי היו לו שתי נשים כו'. ההיא דהוה קרו לה מרים ופורתא קרו לה שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שם שיש לה ולא שרה וכל שם שיש לה כי הטפל אחר העיקר שיש לו. ירושלמי מתניתא דקתני [כותבין כ]ל שם (במקומות) [שיש לו] במגרש בעל כרחו או (במגרש) [במקומות] אחרים.
[מתני' אין] אלמנה נפרעת מנכסי יתומים [אלא ב]שבועה כו' סלקא דעתא אמינא אשה משום חינא אקילו בה רבנן ותפרע בלא שבועה קאמש' לן.
<h2>דף לה.</h2>
פיס' נמנעו מלהשביעה כו'. אסיקנה כדרב דאמ' מעשה באחד שהפקיד דינר זהב אצ' פל' אלמנה כו' עד ומה במי שנשבע באמת כך לוקה הנשבע בשקר על אחת כמה וכמה שמשלם לו הקב"ה ואקשינן או הכי אפילו גרושה נמי אלמה אמ' לא שנו אלא אלמנה אבל גרושה משביעין אותה. ופריקנן אלא אלמנה מאי טעמ' אין משביעין אותה דבההיא הנאה דטרחה קמי יתמי אתיא לאוריי התירא בממון היתומים לעצמה.
בנהרדעא מתנו אמ' רב יהודה אמ' שמואל לא שנו נמנעו מלהשביעה אלא בבית דין אבל חוץ לבית דין (אין) משביעין אותה ומגבינן לה כתובה ורב אמ' אפילו חוץ לבית [דין] נמי אין משביעין אותה רב לטעמיה דלא מג[בינן ל]ה כתובה לאלמנה [וליא]דרה הכי יאסרו כ[ל פירות] שבעולם עליה אם קיבלה מכת[ובתה] אם ה[סת]ירה מניכסי בעלה כלום וכיוצא בזה ותקבל היא הנדר עליה ולגביה כתובתה, ואמרינן בשני רב קיל נדרי כלומ' בימי רב היו מקילין בנדרים ולא היו חוששין ומחמירין לפיכך לא היה רב מדירה ואף על גב דרב לא [היה] משביעה לא בבית דין ולא אפילו חוץ לבית דין מודה היה רב בקופצת מעצמה ונשבעת כיון שעברה משביעין אותה שבועה כתיקנה על דעת בית דין ומגבינן לה כתובתה וכן עשה מעשה רב הונא תלמידו של רב בקופצת.
ההיא דאתאי קמי רבא בר הונא אמ' לה מאי אעביד ליך רב לא מגבי כתובה לאלמנה ואבא מארי נמי לא מגבה, אמרה ליה הב לי מזוני אמ' לה לית ליך כשמואל דאמ' התובעת כתובתה בבית דין אין לה [מזונות].
